החלטה בתיק פש"ר 1958-08

מונחת בפני מחלוקת בין הנאמן לנכסי החייב שי שלמה, לבין מר גרמייזר אברהם ומר בן מנחם משה שהינם הרוכשים של נכס מקרקעין שהיה שייך לחייב ולשותפו. בבקשה הנוכחית עותר הנאמן למספר סכעדים כאשר העיקרי ביניהם הינו הכרזה כי ההסכם בו התקשרו עם החייב ושותפו הופר הפרה יסודית ולכן בטל. המשיבים הגישו תגובתם באיחור רב וזאת אף לאחר שניתנה להם ארכה. בסופו של דבר הגישו תגובה קצרה שאינה נתמכת בתצהיר.

לאחר שעיינתי בתגובת הצדדים וכן בעמדת כנ"ר ניתנ החלטתי זו;

1.                 טרם אגש לגופם של דברים אעיר כי לכאורה די בעצם העובדה כי המשיבים לא טרחו לגבות את טענותיהם בתצהיר מחד גיסא, אולם מעלים טענות עובדתיות מאידך גיסא בכדי לדחות על הסף את עמדתם ולקבל את הבקשה כפי שהוגשה. בעניין זה אין נפקות רבה לטענה כי הוגש תצהיר במסגרת הליך אחר והחובה לגבות טענות בתצהיר בעינה עומדת.

זאת ועוד חשוב לציין כי בנסיבות המקרה אין עסקינן בפינוי מדירת מגורים או החלטה המוליכה לפינוי מדירת מגורים אלא מדובר בנכס עסקי לכאורה אשר לפי הנטען פוצל ליחידות דיור קטנות ומושכר לצדדי ג'. בלא לקבוע מסמרות בעניין אעיר כי עצם העובדה שהמשיבים מחזיקים בנכסים שכאלה, או למצער החזיקו בהם וגבו דמי שכירות במשך תקופה ניכרת , נראית ככזו שקשה ליישבה עם טענתם כי הם חסרי כל ולא מסוגלים לממן ולו ייצוג משפטי.

2.                 די היה באמור לעיל כדי לדחות את עמדת המשיבים על הסף, אולם נוכח חשיבות הדברים ובכדי להסיר ספק ולמנוע טענה כאילה התקבלה הבקשה מסיבות טכניות גרידא אעיר, כי אף לגופו של עניין עמדת המשיביים תמוההף, שלא לומר מגלה טפח ומכסה טפחים.

לעניין זה אין נפקא מינה אם המשיבים תפסו חזקה בעצמם כפי שטוען הנאמן או שמא קיבלו את החזרה מן החייב כפי שהם עצמם טוענים. העובדה הבסיסת עליה אין מחלוקת הינה כי כל ששילומו בגין החוזה הינו סך של כ25,000 דולר או לשיטת המשיבים 100,000 ש"ח וזאת כאשר סך התמורה החוזי הינו למעלה מפי 3 מן הסכום דנן. די בכך בכדי להבהיר כי מי ששילם פחות משליש מערך החוזה וודאי וודאי שחטא בהפרה יסודית המהווה עילה מספקת לביטול החוזה עקב הפרתו.

3.                 אף אם אקבל את טיעונם העובדתי של המשיבים (אשר כאמור אינו נתמך בתצהיר) אין בכך בכדי לסייע להם. במלוא הכבוד הראוי, תשלום תמורת הנכס כפי שנקבע בחוזה לחוד ושיפוץ שביצעו המשיבים-אם ביצעו, בנכס לאחר רכישתו לחוד. אכן, מצב ירוד או מסוכן של נכס עשוי לפגוע ולהוריד את ערכו בשוק ושמא ניתן היה להסביר בכך את העובדה שעצם המחיר החוזי נטען להיות נמוך מאוד יחסית למחיר השוק. אולם, מרגע בו נקבע מחיר בחוזה הרי שבהיעדר הוראה מפורשת אחרת הרוכש מחוייב לשלמו במועדים שנקבעו ובוודאי שאינו יכוללאחר שנים "לייצר" מעין טענת קיזוז בגין מצב הנכס. כאמור המשיבים עצמם לא טוענים ולמעשה מתחמקים מהתייחסות מפורשת ליתרת התשלום החוזי ; שמא שלא בכדי. זאת ועוד יש ממש אף בטענות הנאמן בדבר אי התאמה של אותו "מעין קיזוז" לתנאי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.

4.                 טרם אניח עטי, אעיר; יש טעם לפגם גם בדרך בה פתחו המשיבים הליך עצמאי בערכאה אזרחית. זאת לא רק בניגוד לדין המורה על ריכוז ההלכים הנוגעים לנכסי חייב פושט רגל בפני בית הדין של חדלות פירעון אלא גם באופו שנראה כניסיון לערער על  קביעות חלוטות שכבר נקבעו בערכאות בעניין התנהלותן ומצב החוזה נשוא המחלוקת. וודאי וודאי שהמשיבים אינם יכולים להיבנות מעוולתם הם ולהפיק יתרון דיוני מאותו הליך.

5.                  סוף דבר, דין הבקשה להתקבל . צודק הנאמן בטענתו הבסיסת כי החוזה הופר הפרה יסודית. אי לכך משנכנס הנאמן בנעלי החייב הוא זכאי לבטלו. זאת ועוד, יתרת הסעדים נשוא הבקשה, לרבות אכיפת תניית פיצוי מוסכם, פירוט כספים שנגבו מן הנכס וכיוצא באלו הינם סעדים הנובעים במישירין מן  הקביעה דנן ואין מניעה  מלאשר אף אותם.

בנסיבות המקרה ישיאו המשיבים ביחד ולחוד בהוצאות הנאמן ובשכר טרחת עורך דין 20,000 ש"ח אשר יישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום,  כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: